חזרתי הביתה עם תינוק ועם גב שמסרב לזוז: מה למדתי על כריות, מזרנים ומנשאים אחרי שלושה חודשים של ניסוי וטעייה

שבועיים אחרי הלידה ישבתי על הספה בשעה שתיים בלילה, עם תינוקת בת עשרה ימים על הזרוע ועם כאב חד שעבר מהמותן עד לכתף הימנית. ידעתי שאני צריכה עזרה, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל. חיפשתי באינטרנט ונתקלתי באתר של לאורה אנרגיה וריפוי – כאבי גב אחרי, ובמקביל הבנתי שאני חייבת גם לשפר את הציוד שמלווה אותי. הכרית שלי הייתה ישנה מהרווקות, המזרן היה תורן והמנשא היה מתנה זולה ממישהי בעבודה.

הפוסט הזה הוא מה שהייתי רוצה לקרוא אז.

למה הגב באמת כואב אחרי לידה ולמה זה לא חולף לבד

הגב כואב. הסיבה הפיזיולוגית מורכבת ומשתלבת עם הרגלים יומיומיים שאיש לא מזהיר אותך מפניהם בבית החולים. במהלך ההיריון הופרש בגוף הורמון בשם רלקסין שריכך את הרצועות באגן ובעמוד השדרה כדי לאפשר את המעבר של התינוק, ולפי הערך על לידה בויקיפדיה השפעת ההורמון יכולה להימשך חודשים אחרי הלידה. הרצועות עוד רכות. השרירים הבטניים מתוחים מאיתנו או חתוכים. מרכז הכובד התחלף.

אז מה קורה ביום הראשון בבית? את מתכופפת חמישים פעם להרים תינוק מעריסה נמוכה, מניקה במנח עקום שלוש שעות ברציפות, נושאת סל קל שלא באמת קל, וישנה ארבעים דקות בכל שינה על מזרן שאולי לא תאם אותך גם לפני. השילוב הזה יוצר עומס לא ליניארי על המבנה השרירי שעדיין לא חזר לעצמו.

הכאב לא חולף לבד כי הסיבות לא נעלמו לבד. ההיגיון של "תני לזה זמן" עובד כשמדובר בנקע קטן. כאן מדובר במערכת שלמה שצריכה איתות מבחוץ כדי לחזור לעצמה.

הכרית להנקה: מה בדקתי בפועל ומה התברר כקריטי

התחלתי עם כרית סהר זולה מסופר פארם. אחרי שבוע הבנתי שהיא דקה מדי. הראש של התינוקת היה גבוה מהשד שלי בערך בשני סנטימטרים. זה אומר שהזרוע הימנית שלי הייתה תלויה באוויר כל ההנקה.

עברתי לדגם עבה יותר מסוג בומרנג. הוא היה גבוה מדי. הצוואר שלי התקפל קדימה.

הדגם השלישי היה כרית בצורת C עם רוכסן שמאפשר לפרק את המילוי. שם הבנתי משהו. הצורה לא הכי חשובה. החשוב הוא היכולת להוציא או להוסיף מילוי בהתאם לגובה השד שלך ולגיל התינוק. תינוק בן חודש צריך גובה אחר מתינוק בן ארבעה חודשים.

מה שכדאי לבדוק לפני קנייה: רוכסן בצד אחד לפחות. סוג מילוי שאינו אבק קצף שמתפרק תוך חודשיים. ציפה שמתכבסת במכונה בארבעים מעלות. עובי בין שמונה לחמישה עשר סנטימטרים. מחיר ביניים, לא הכי זול ולא הכי יקר.

המזרן שמתחתיך משנה הכל ואת לא יודעת את זה

אמא שלי באה לעזור בשבוע השלישי. ישנה במיטה שלי לילה אחד. אמרה בבוקר שהיא קמה עם כאב גב. שאלה מתי החלפנו מזרן אחרון. לא זכרתי.

הסתכלתי על המזרן באור היום. היה בו שקע באמצע. שקע אמיתי, לא דמיוני. בדקתי לפי המלצת משרד הבריאות בנושא בריאות הגב והבנתי שמזרן צריך החלפה כל שבע עד עשר שנים, והשלי היה בן שתיים עשרה.

איך בוחרים מזרן אחרי לידה. ראשית, קושי בינוני. לא רך מדי כי את שוקעת והעמוד השדרה מתעקם, לא קשה מדי כי האגן הרגיש מהלידה לא מקבל ריפוד. שנית, זוגי ולא יחיד, גם אם הבעל לא ישן איתך באותו לילה, כי את מתהפכת הרבה ובמיטה צרה את מתחה את עצמך כדי לא ליפול. שלישית, חומר שמאפשר אוורור, כי את מזיעה יותר אחרי לידה בגלל שינויים הורמונליים.

השוויתי שלושה דגמים בחנות. שכבתי על כל אחד שבע דקות מינימום. הרגשתי את הההבדל בעצם הזנב.

המנשא: לא קונים בלי לנסות, נקודה

שלוש מנשאים ניסיתי. הראשון היה זול ופשוט עם רצועות בד דקות. אחרי עשרים דקות הכתפיים שלי בערו. הרצועות חתכו. התינוקת הייתה במנח לא נכון, רגליים תלויות ישר למטה, מה שלפי המידע באתר משרד הבריאות מסוכן להתפתחות מפרק הירך אצל תינוקות.

השני היה יקר ובעל מבנה ארגונומי. אבל הוא לא התאים לגובה שלי. אני אישה גבוהה מאד, מטר שבעים ושמונה, והרצועות לא הספיקו להתארך. התינוקת הייתה נמוכה מדי על הבטן שלי וכל הזמן זזה.

השלישי הוא הזכייה. רצועות רחבות עם ריפוד עבה בכתפיים, חגורת מותניים שמעבירה את העומס מהגב התחתון לאגן, אפשרות לכוונן גובה ישיבה של התינוק. גם רצועות נושמות לקיץ הישראלי.

מה לבדוק בחנות לפני קנייה: בקשי לנסות עם בובה משוקללת או עם התינוק שלך. הסתובבי בה עשר דקות. התכופפי. ראי מה קורה לצוואר שלך כשאת מסתכלת קדימה. אם משהו צובט אחרי עשר דקות, אחרי שעה זה יהיה בלתי נסבל.

הכיסא להנקה ומקום הליל

הספה הסלונית שלי קורסת באמצע. ישבתי בה שש שבועות בלילות. למדתי שהכיסא להנקה הוא אולי הרכישה הכי חשובה שלא חשבתי עליה.

קניתי כורסה עם משענות יד גבוהות, מסעד גב ישר ומשען רגליים נשלף. גובה המשענות הוא הקריטי. הזרוע שמחזיקה את התינוק חייבת לנוח על משטח קשיח, לא להיות תלויה. אם הזרוע מנוחה, הצוואר מתרפה. אם הצוואר מתרפה, הגב העליון לא מתכווץ. אם הגב העליון לא מתכווץ, את לא קמה בבוקר עם הכאב הזה שמקרין לכתף.

החלפת הספה לכורסה הזו עשתה לי יותר טוב מכל גלולת משככת כאבים שלקחתי באותם שבועות.

תרגילים שעשיתי בבית בעצמי בלי ציוד

אחרי שביקרתי אצל מטפלת שעשתה לי שילוב של עיסוי רפואי ועבודה על כפות הרגליים, היא נתנה לי שלוש תנועות פשוטות לעשות בבית.

הראשונה: שכיבה על הגב, רגליים מכופפות, הרמת אגן לאט תוך נשיפה. עשר חזרות. בונה את שרירי הליבה בלי לחץ על הבטן הרגישה.

השנייה: שכיבה על הצד עם כרית בין הברכיים, פשוט נשימה עמוקה. לא תרגיל באמת, יותר תיקון יציבה אקטיבי.

השלישית: עמידה ליד קיר, הצמדת הגב התחתון לקיר, החזקה למשך נשימה. שבע פעמים. מזכיר לעמוד השדרה איך הוא אמור להיות מיושר.

חמש דקות ביום. שבועיים. הכאב ירד בחצי. לא נעלם, אבל ירד בחצי, ואת זה הרגשתי כל בוקר.

מה הייתי קונה אם הייתי מתחילה מחדש ועם תקציב מוגבל

אם היה לי תקציב מוגבל ויכולתי לבחור רק שלושה דברים, הייתי בוחרת בסדר הבא.

ראשון, כיסא הנקה איכותי עם משענות גבוהות. הוא משרת את הלילות הראשונים של ההנקה ואחר כך הופך לכיסא קריאה. החזר השקעה גבוה.

שני, מנשא ארגונומי. אפילו אם הוא יקר. כי הוא מחזיק שנתיים בערך וחוסך נשיאה ידנית של תשעה קילו.

שלישי, החלפת מזרן. גם אם זה אומר לדחות את החלפת הסלון. הגוף שלך הוא הרהיט הכי חשוב בבית.

הכרית להנקה. המנשא הזול. השמיכה הוויטמין. כל אלה אפשר לדחות או לבחור באמצע. אבל שלושת הפריטים שלמעלה הם הבסיס.

שאלתי את עצמי לפני חצי שנה אם שווה להוציא כסף על דברים בריאותיים בזמן שנכנס פחות שכר הביתה. התשובה התבררה כברורה. כל שקל שהוצאתי על מזרן ועל כיסא חזר אלי בשעות שינה איכותיות, ובוקר בלי משככי כאבים, וכוח לקום ולהיות אמא שאני רוצה להיות. זה לא מותרות. זה תשתית.